Daf 2a
הָא קָא מַשְׁמַע לַן לַבְּעָלִים הוּא דְּלָא עָלוּ לְשֵׁם חוֹבָה אֲבָל בִּקְדוּשְׁתַּיְיהוּ קָיְימִי וְאָסוּר לְשַׁנּוֹיֵי בְּהוּ
Rachi (non traduit)
הא קמ''ל. שאין בהם שום ירידה אלא אותה לבדו:
אבל בקדושתייהו קיימי ואסור לשנויי בהו. תו שינויא אחרינא לעבוד אחת משאר עבודות לכתחילה שלא לשמה מיהו אם עבר ושינה כשר:
Tossefoth (non traduit)
ואסור לשנויי. יש מקומות שהתנא [אינו] חושש לאשמעינן חידוש זה ובפרק התכלת (מנחות דף מח:) גבי שאר שלמי נזיר וגבי אשם נזיר ואשם מצורע דקתני כשירין ולא עלו ולא קתני אלא:
וְכִדְרָבָא דְּאָמַר רָבָא עוֹלָה שֶׁשְּׁחָטָהּ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ אָסוּר לִזְרוֹק דָּמָהּ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ
אִיבָּעֵית אֵימָא סְבָרָא אִיבָּעֵית אֵימָא קְרָא אִיבָּעֵית אֵימָא סְבָרָא מִשּׁוּם דְּשַׁנִּי בַּהּ כָּל הָנֵי לִישַׁנֵּי בַּהּ וְלֵיזִיל
Rachi (non traduit)
משום דשני בה. חדא זימנא לישני בה כל הני וניזיל:
אִיבָּעֵית אֵימָא קְרָא מוֹצָא שְׂפָתֶיךָ תִּשְׁמֹר וְעָשִׂיתָ כַּאֲשֶׁר נָדַרְתָּ לַה' אֱלֹהֶיךָ נְדָבָה וְגוֹ' הַאי נְדָבָה
Tossefoth (non traduit)
קרי ליה נדר וקרי ליה נדבה. משמע הכא דכל היכא דכתיב נדר נדר דוקא נדבה נדבה דוקא וכן בפרק קמא דר''ה (דף ו.) לענין בל תאחר ואפילו לר''מ בפ''ק דחולין (דף ב.) דדריש טוב אשר לא תדור טוב מזה ומזה שאינו נודר כל עיקר אלמא קרי לנדבה נדר שאני הכא דדריש מדשני קרא בדיבוריה א''נ בחולין דריש דכיון דחייש קרא לתקלה לא שנא נדר לא שנא נדבה דבתרוייהו איכא למיחש אי נמי משום דנדר נפקא לן מקרא דכי תחדל לנדור ש''מ דטוב אשר לא תדור לנדבה אתא:
גְּמָ' לְמָה לִי לְמִיתְנָא אֶלָּא שֶׁלֹּא עָלוּ לִיתְנֵי וְלֹא עָלוּ לַבְּעָלִים לְשֵׁם חוֹבָה
Rachi (non traduit)
גמ' למה לי למיתני אלא. להאריך בלשונו ליתני ולא עלו לבעלים כו' לשון קצרה כדקיימא לן (פסחים דף ג:) לעולם ישנה אדם לתלמידו דרך קצרה:
מַתְנִי' כָּל הַזְּבָחִים שֶׁנִּזְבְּחוּ שֶׁלֹּא לִשְׁמָן כְּשֵׁרִים אֶלָּא שֶׁלֹּא עָלוּ לַבְּעָלִים לְשֵׁם חוֹבָה חוּץ מִן הַפֶּסַח וְהַחַטָּאת הַפֶּסַח בִּזְמַנּוֹ וְהַחַטָּאת בְּכָל זְמַן
Rachi (non traduit)
מתני' כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן. שנשחט עולה לשם שלמים:
כשרים. לזרוק דמן ולהקטיר אימוריהם ולאכול את הנאכלין אע''פ שמצותן לשוחטן לשמן כדיליף בגמ':
אלא שלא עלו וכו'. וצריך להביא אחר לחובתו או לנדרו וישחטנו לשמו:
חוץ מן הפסח והחטאת. שהן פסולין לגמרי ויליף לה בגמ':
הפסח בזמנו. [פסול] שלא לשמו כל זמן שחיטתו דהיינו מחצות היום של ערב פסח עד הערב אבל קודם לכן ואחר מכאן קיימא לן (לקמן זבחים דף ז:) דפסח בשאר ימות השנה [שלמים] הוא וכל דינו כשלמים ואמרינן לעיל דשאר זבחים כשרין שלא לשמן ובגמ' יליף לה מקראי:
Tossefoth (non traduit)
מתני' כל הזבחים שנזבחו כו'. עבודה קמייתא נקט והוא הדין קבלה והולכה וזריקה כדקתני סיפא (לקמן זבחים ד' יג.) ושינוי קודש שייך בהנך ארבע עבודות כגון עולה לשם שלמים אבל שינוי בעלים לא שייך אלא בזריקה כגון שוחט או מקבל או מוליך קרבן ראובן ע''מ לזרוק דמו לשם שמעון כדמוכח לקמן בפירקין (זבחים דף י.) וצריך לדקדק מנא ליה להש''ס שינוי בעלים דקבעי לקמן בפרקין (זבחים דף ד.) מנא לן דבעינן זביחה לשמה כו' והדר קאמר אשכחנא שינוי קודש שינוי בעלים מנא לן משמע דאמתניתין קאי וכולה מתניתין לא מישתמעא כלל שינוי בעלים דלישנא דלשמן משמע לאפוקי שינוי קודש וכולה מתניתין לא נקיט אלא שינוי קודש דקתני נמי בסיפא (שם דף יג.) כיצד לשמן ושלא לשמן לשם פסח לשם שלמים ונראה דסמך אמתניתין דלקמן פרק בית שמאי (זבחים דף מו:) דתנן לשם ששה דברים הזבח נזבח לשם זבח לשם זובח וכן פירש בקונטרס בגמ' וא''ת אי אההיא קאי א''כ הוה ליה לפרושי נמי מנא לן לשם השם לשם אישים [לשם ריח] לשם ניחוח וי''ל דלא אתי לפרושי אלא בהני דכשירין ולא עלו לשם חובה אבל הנך כשירין ומרצין ועלו לשם חובה כמו שאפרש ועוד י''ל דשלא לשמן דמתניתין משמע בין שינוי קודש בין שינוי בעלים כמו ברייתא דרבי שמעון קמצה שלא לשמה דמוקי ריש פ''ק דמנחות (דף ב:) בשינוי בעלים ולהכי נמי [לא פריך] בפירקין דהנך ארבעה דברים מנא לן דלא מיירי בהן במתני' ומיהו רבה דווקא מוקי לה בשינוי בעלים אבל רבא ורב אשי לא מוקמי לה הכי התם ואם תאמר והא בפרק בית שמאי (לקמן זבחים דף מו:) דריש להו מדכתיב עולה אשה ריח ניחוח לה' עולה לשם עולה והיינו שינוי קודש ובפירקין בגמ' (לקמן זבחים דף ד.) דריש שינוי קודש מקרא אחרינא ויש לומר דקרא דהתם בהקטרת אימורים והכא בעבודת הדם ואע''ג דקתני לשם ו' דברים הזבח נזבח הוא הדין הזבח נקטר דהא קרא דמייתי התם בהקטרה מיירי ומ''מ שפיר דריש מקרא דהתם זביחה לשם ו' דברים מדאיתקש אל שם זבח דלשם זבח דהיינו שינוי קודש הוי בין בעבודת דם [כדיליף] מקראי דפירקין בין בהקטרה [כדיליף] מקרא דהתם ה''ה שאר חמשה דברים יהו בזביחה כמו בהקטרה ומיהו הא לא מצינן למילף מהיקישא דנימא ולא עלו לשם חובה ואינה מרצה בכל (מקום) הנך ו' דברים דההוא קרא כתיב בהקטרת אימורים והוא עצמו שלא הוקטרו אימורים כשר ולקמן דמייתי קרא לשם זבח דהיינו שינוי קודש לא מייתי נמי קרא לשם זובח דהיינו שינוי בעלים משום דהנהו ו' דברים לא שייך לפרש בשעת הקטרה דבשעת הקטרה לא משכחת לשם זובח דשינוי בעלים ליתיה אלא בשוחט ע''מ לזרוק או מקבל ומוליך ע''מ לזרוק כדמוכח בפירקין (לקמן זבחים ד' ח.) ובשעת הקטרה כבר נזרק הדם ואם כן מהיכא תיתי הקטרה לשם זובח דבההוא קרא לעולה אשה ריח ניחוח לא כתיב ומעבודת דם לא אתי דעבודת דם גופיה ליתיה אלא בע''מ לזרוק כדפרישית והשתא זביחה לשם ששה דברים והקטרה לשם חמשה אי נמי הא דקאמר זביחה לשם ששה דברים לא שחישב בשעת שחיטה לשם ו' דברים אלא כלומר הזבח נעשה לשם ו' דברים וכל אחת בשעתה ובפ' המפקיד (ב''מ דף מג:) פירשתי הא דמחשבה פוסלת בקדשים אי בדיבור הזבח נעשה [שלא] לשמה או אפילו במחשבה:
הפסח בזמנו. אבל שלא בזמנו לא ואפי' שוחטו לשם עולה ואפילו למ''ד בעי עקירה מ''מ הוי שלמים כדדרשינן ואם מן הצאן קרבנו לזבח שלמים כל דשחיט ליה שלמים ליהוי לקמן בפירקין (זבחים דף ח:):
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר אַף הָאָשָׁם הַפֶּסַח בִּזְמַנּוֹ וְהַחַטָּאת וְהָאָשָׁם בְּכָל זְמַן אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הַחַטָּאת בָּאָה עַל חֵטְא וְהָאָשָׁם בָּא עַל חֵטְא מָה חַטָּאת פְּסוּלָה שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ אַף הָאָשָׁם פָּסוּל שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ
Rachi (non traduit)
אף האשם. כדמפרש טעמא ואזיל:
Tossefoth (non traduit)
החטאת באה על חטא והאשם בא על החטא. איכא חטאת ואשם נמי דאין באין על חטא כגון חטאת יולדת ואשם מצורע אלא משום דרובא אתו על חטא משוו להו אהדדי:
יוֹסֵי בֶּן חוֹנִי אוֹמֵר הַנִּשְׁחָטִין לְשֵׁם פֶּסַח וּלְשֵׁם חַטָּאת פְּסוּלִין
Rachi (non traduit)
הנשחטין לשם פסח. כל שאר זבחים שנזבחו בי''ד בניסן לשם פסח או שנזבחו לשם חטאת בכל זמן פסולין כי היכי דאינהו פסולין לשם אחרים ובגמרא יליף טעמא דאחרים לשם פסח בברייתא:
שִׁמְעוֹן אֲחִי עֲזַרְיָה אוֹמֵר שְׁחָטָן לְשֵׁם גָּבוֹהַּ מֵהֶן כְּשֵׁרִין לְשֵׁם נָמוּךְ מֵהֶן פְּסוּלִין
Rachi (non traduit)
שחטן. לשאר זבחים לשם גבוה מהן כשרין כדמפרש ואזיל ובגמרא (לקמן זבחים דף יא:) יליף לה ומפרש להאי כשרין אי כשרין [ועלו] קאמר ובתרתי פליגי אי כשרין ולא עלו קאמר ובגבוה ובנמוך הוא דפליגי:
שמעון אחי עזריה. על שם שעזריה עסק בפרקמטיא וסיפק צורכי שמעון אחיו בשעה שהיה עוסק בתורה והתנו ביניהן שיהא חלק לעזריה בשכר תלמודו של שמעון כדאמרי' בסוטה (דף כא.) אם יתן איש את כל הון ביתו וגו' לא כשמעון אחי עזריה לפיכך נקרא על שמו שלמד על ידו:
לשם נמוך מהן פסולין. לגמרי:
בכור ומעשר בהמה נמוכין משלמים כדאמרינן בפ' כל התדיר (לקמן זבחים דף פט.) מפני שהשלמים טעונין מתן ארבע סמיכה ונסכים ותנופת חזה ושוק:
Tossefoth (non traduit)
לשם גבוה מהן כשירין. בגמרא מיבעי לן אי בעי למימר כשירין ומרצין ופליגי בתרתי או כשירין ואין מרצין ולא פליגי אלא בחדא [משמע דלא מספקא אלא בחדא] כגון בגבוה אבל בנמוך פשיטא ליה דפסולין לגמרי קאמר ותימה מנא ליה דילמא פסול ולא עלו קאמר דאשכחן [בברייתא] כי האי גוונא דתניא לקמן (זבחים דף ד.) שלמים ששחטן לשם תודה פסולין והיינו פסולין ולא עלו ולא פסולין לגמרי ויש לומר משום דדרשינן טעמא דשמעתא בגמרא (שם דף יא:) מדכתיב ולא יחללו את קדשי בני ישראל אשר ירימו במורם [מהם] אין מתחללין בנמוך מהם מתחללין וחילול משמע פסול גמור ואע''ג דדרשינן בגמרא קדשים מחללין קדשים ואין חולין מחללין קדשים ולא מיפסלו שאר קדשים שלא לשמן מכל מקום שייך בהן חילול משום פסח וחטאת דמיפסלו ועוד יש לדקדק מגופה דמתניתין הבכור והמעשר ששחטן לשם שלמים כשירין משום דהוי לשם גבוה דאי לשם נמוך מיפסלי והיינו לענין פסול גמור דבבכור ובמעשר לא שייך לא עלו לבעלים לשם חובה:
כֵּיצַד קָדְשֵׁי קָדָשִׁים שֶׁשְּׁחָטָן לְשֵׁם קֳדָשִׁים קַלִּים פְּסוּלִין קֳדָשִׁים קַלִּים שֶׁשְּׁחָטָן לְשֵׁם קָדְשֵׁי קֳדָשִׁים כְּשֵׁרִין הַבְּכוֹר וְהַמַּעֲשֵׂר שֶׁשְּׁחָטָן לְשֵׁם שְׁלָמִים כְּשֵׁרִין שְׁלָמִים שֶׁשְּׁחָטָן לְשֵׁם בְּכוֹר וּלְשֵׁם מַעֲשֵׂר פְּסוּלִין
MISHNAH ALL SACRIFICES SLAUGHTERED NOT IN THEIR OWN NAME1 ARE VALID, (2) SAVE THAT THEY DO NOT FREE THEIR OWNERS OF THEIR OBLIGATION, (3) WITH THE EXCEPTION OF THE PASSOVEROFFERING AND THE SIN-OFFERING. (4) [THIS HOLDS GOOD OF] A PASSOVER-OFFERING IN ITS PROPER TIME; (5) AND A SIN-OFFERING AT ALL TIMES. R. ELIEZER SAID: ALSO THE GUILTOFFERING [IS INVALID]. [AND THE LAW HOLDS GOOD OF] A PASSOVER-OFFERING IN ITS PROPER TIME, AND A SIN-OFFERING AND A GUILT-OFFERING AT ALL TIMES. R. ELIEZER ARGUED: THE SIN-OFFERING COMES ON ACCOUNT OF SIN, AND THE GUILT-OFFERING COMES ON ACCOUNT OF SIN: AS A SIN-OFFERING [ SLAUGHTERED] NOT IN ITS OWN NAME IS INVALID, SO IS THE GUILT-OFFERING INVALID [SLAUGHTERED] NOT IN ITS OWN NAME. JOSE B. HONI SAID: [SACRIFICES] SLAUGHTERED IN THE NAME OF A PASSOVER-OFFERING OR A SIN-OFFERING ARE INVALID. SIMEON THE BROTHER OF ‘AZARIAH (6) SAID: IF ONE SLAUGHTERED THEM UNDER A HIGHER DESIGNATION THAN THEIR OWN THEY ARE VALID; UNDER A LOWER DESIGNATION THAN THEIR OWN, THEY ARE INVALID. HOW SO? IF ONE SLAUGHTERED MOST SACRED SACRIFICES UNDER THE DESIGNATION OF LESSER SACRIFICES, (7) THEY ARE INVALID; IF ONE SLAUGHTERED LESSER SACRIFICES UNDER THE DESIGNATION OF MOST SACRED SACRIFICES, THEY ARE VALID. IF ONE SLAUGHTERED A FIRSTLING OR TITHE IN THE NAME OF A PEACEOFFERING, (8) IT IS VALID; IF ONE SLAUGHTERED A PEACE-OFFERING IN THE NAME OF A FIRSTLING OR TITHE, IT IS INVALID. GEMARA. Why must [the Tanna] teach, SAVE THAT THEY DO NOT FREE [THEIR OWNERS OF THEIR OBLIGATION]; let him teach, ‘and they do not free their owners of their obligation?’ (9) — He informs us this: they merely do not free their owners of their obligation. yet they retain their [original] sanctity, and no alteration therein is permitted, in accordance with Raba's dictum. For Raba said: If a burnt-offering was slaughtered under a different designation, its blood must not be sprinkled under a different designation . (10) If you wish, I can say [this follows] from reason, and if you wish I can say, from Scripture. If you wish, I can say [this follows] from reason: because he made an alteration therein [once], is he to go on making alterations therein? (11) And if you wish, I can say [it follows] from Scripture: That which is gone out of thy lips thou shalt observe and do; according as thou hast vowed a freewilloffering unto the Lord thy God, etc.: (12) is this a freewill-offering —

(1). I.e. under a different designation. E.g., a burntoffering slaughtered as a peace-offering.
(2). They count as a sacrifice, and all their rites, such as sprinkling the blood, burning the emurim (v. Glos). and eating the flesh, must be performed.
(3). If the owner vowed e.g.. a burnt-offering, this sacrifice does not free him of his obligation and he must bring another.
(4). These are altogether invalid; hence they must be burnt (not on the altar), and the usual rites may not be performed.
(5). Sc. from midday on the eve of Passover until nightfall.
(6). Sotah 21a.
(7). Sacrifices were divided into two categories: (i) Most sacred; these included the sin-offering, mealoffering, burnt-offering and guilt-offering; and (ii) Lesser sacrifices e.g., the peace-offering. Passoveroffering and the thanks-offering.
(8). The sanctity of the former is lower, v. infra 89a.
(9). Which is more in keeping with the terse style of the Mishnah.
(10). But as the blood of a burnt-offering.
(11). Obviously not-one wrong does not authorize another!
(12). Deut. XXIII,24.
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source